מסמנVים

 נתחיל מהסוף - ראינו לבה!

ככל שהטיול מתקדם, העניין עם הלבה ועם לראות אותה נהיה יותר ויותר מהותי. לחלקנו זה נהיה על גבול היעד הראשי של כל הטיול - אותו חלקנו שפיסטן הר געש בגובה 4000 מ' בגשם ובקור ובסוף נאלץ להסתפק רק!!! בזריחה מדהימה. אותו חלקנו שאיפשהו במאחורה של הראש הבטיח לעצמו שהוא לא חוזר לארץ בלי לראות לבה. וכל חלקנו האחרים שנדבקו באובססיה. אז ראינו לבה. וראינו אותה מצויין. דווקא כאן היו תנאים מעולים, היתה רוח שהרחיקה את העשן שבד"כ מסתיר את פני אגם הלבה. ממש חזינו באגם לבה כתום בוהק, עם גלים, רחש וגעש שנמצא בתוך לוע אימתני שלא בכדי נקרא "הפה של השטן". מהופנטים חזינו באגם הלבה במשך כשעה וחצי בהתחלה באור יום, ואז כשכל התיירים הלכו לחזות בשקיעה יפה מנק' תצפית מעל, אנחנו נדבקנו אל השורה הראשונה כאילו זו הופעה ביום הסטודנט כדי לשמור מקום לחזות באותו אגם מאותה זווית רק בלילה. באנו עם אג'נדה לראות לבה, ושלא יבלבלו לנו את המוח עם שקיעות עכשיו. וראינו לבה. הכי אירוני זה שהגענו לכאן תוך 20 דקות עם מונית. בלי טיפוס מתיש, במזג אוויר מצויין, כביש שמגיע ממש עד התצפית, בלי סוכנות טיולים או ארגונים מיוחדים. סתם מונית. והנה היא שם - ראינו לבה. 

השבוע היה שבוע של סימון V-ים. כמו הלבה, כמה וכמה אירועים שפשוט קרו, בלי הרבה מאמץ אבל אלו ציוני דרך שעושים את הטיול שלנו יותר שלם. למשל לגונה אפויו: ראינו לגונות, וגם לגונות יפות. אבל הקונסטלציה של לישון על גדת הלגונה היפיפיה, לקום לראות את הזריחה, לאכול ארוחת בוקר טובה ואח"כ לבלות את כל היום בין אבוב לחוג קרמיקה, בין שחיית בוקר לחתירה משפחתית בקיאק - כזאת מושלמות עוד לא היתה לנו. 

ואם בקיאק עסקינן, אז כאן גם שמנו לב עד כמה הילדים שלנו צברו ביטחון וניסיון במים. הדהים אותנו לראות את צ'ופו לוקח קיאק, תופס משוט ופותח מבערים לעבר נקודת ציון (רחוקה מידי) באופק. קשה להאמין שהוא בן 5 (או 4 אם שואלים בקופה לכל אטרקציה כאן). 

אמריקה הלטינית ידועה בשפע הפסטיבלים הצבעוניים שלה. עוד לפני הטיול ראינו בסרטונים על היבשת שורות שורות של רקדנים בתלבושות, כולם שמחים, והכל מאוד צבעוני. אבל לא ראינו כזה בעיניים עדיין. תמיד זה או בחודש אחר, או במקום אחר. אז הפעם קריאה מדוקדקת בלונלי פלנט העלתה שיש איזה מסיבה לכבוד סנטה אנה באיזה כפר שנקרא ניקונומו בדיוק ב-26.7. ומזל שיש כאן כל כך הרבה סגנטות שצריכות לחגוג כל אחת ביום משלה! סידרנו את כל הלו"ז שלנו בהתאם, ולמרות ששאלנו בקבלה של ההוסטל או את נהג המונית שלנו שגר באזור אם הם מכירים את זה ומתי כדאי להגיע, אף אחד לא ידע על מה אנחנו מדברים. ובכל זאת, נסענו לעבר הכפר שנראה שומם לחלוטין. לפני שויתרנו והתאכזבנו הנהג שאל אם יש איזה משהו איפשהו ואמרו לנו ברחוב לבדוק בכיכר המרכזית של הכפר. כשהגענו לשם, כבר לא היה ספק שיש פה פסטיבל. מלא אנשים, ותזמורת נשפנים שמנגנת כל 10 דקות למשך דקה וחצי ופסל של אנה (כנראה) בתוך ניילון שמגן עליו מפני הגשם. אפילו ילדים שמתחפשים לסנדינו שהוא סוג של בר כוכבא מודרני עם כובע רחב שוליים וחרבות מידלדלות במקום חץ וקשת. נחמד, יפה, היה שווה לבוא. אבל ממצה את עצמו די מהר. ואז ראינו קבוצת נשים וגברים בלבוש מסורתי מהודר מסוג אחד, ומסוג אחר ומסוג שלישי הולכים לאנשהו. שאלנו מה הולך? ואמרו לנו שבעצם יש בתים שמזמינים הופעות והרקדנים עוברים מבית לבית במשך כל היום. ייבשנו קצת את נהג המונית וחיכינו. וזה כבר היה סימון ה-V הכי מדהים שיכולנו לבקש על פסטיבל ריקודים ברחוב. אפשר להכביר במילים, אבל יש לנו איזה 1000 תמונות. הנה כמה נבחרות:

עוד מסן כריסטובל, הילדים זוכרים לטובה את חוג הקרמיקה (ומדי פעם נזכרים ביצירותיהם הרבות ש"נשכחו" מאחור…), אבל לעבוד על אבניים אמיתיים לא יצא להם.  אחרי הסבר מעמיק על תהליך היצירה בחרס בכפר אומני הקרמיקה סן-חואן-דה-אוריינטה (שם קליט), כל אחד מהם יצר את כד החרס הראשון שלו על האבניים, פרקטיקה שהם תרגלו גם בימים הבאים. תוצר לוואי של הקדרות היה תרגול בודהיזם מעשי הכולל אי-היקשרות לחפצים גשמיים כגון יצירות אומנות בחימר, שכן זמן לא רב לאחר יצירתם, קצת כמו סינדרלה, הם חזרו להיות גוש חימר דומם וחסר צורה. ובכך הוצאנו מהסיסטם וסימנו v על כל עניין הקדרות, לפחות מעכשיו ועד לסוף הטיול.

ובין סימנוב לסימנוב, היתה גם שגרת טיול עם כל מיני פעילויות רגילות יותר או פחות. הבסיס לכל אלה היתה העיר העתיקה ביותר במרכז אמריקה- גרנדה. עיר שכמו השבוע שלנו מרטטת במהירות בין מבנים וכנסיות קולוניאליים מדהימים ביופיים וסתם רחובות מפחידים בסלאמיותם. זכינו לגור יומיים בבית נחמד מאוד עם בריכה קטנה בפאטיו פרטי פנימי, שם צ'ופו התקדם עם שיעורי השחייה. אבל כאן עוד לא סימנו וי. הוא עוד לא שוחה. עוד קצת… 

הסתובבנו בעיר בכרכרה מצועצעת, שטנו בסירה בין מאות האיים הקטנטנים שנוצרו בפאתי העיר מרסס של סלעים שניתז מהר הגעש הסמוך מומבצ'ו, הלכנו לשוק ומתנו מחום. הדברים הרגילים, אתם יודעים.