חלום משפחתי בספרדית

  בונז'ור מדאם א מיסייה, וברוכים הבאים לארץ הבאגט! לפעמים קצת קשה, אבל בסוף מגיעים לחלק הרך והטעים שבפנים, ולפעמים פשוט מקבלים את הבאגט בשלמותו. אפילו האנשים ישרים וקפוצי-פה כמו באגט. אחרי חצי שנה של מדינות שהיו פחות או יותר דומות - בשפה, בתרבות, בטמפרטורת המים במקלחת, באוכל...  הגענו למקום בו הכל שונה. קשה לנו לתקשר עם אנשים ולהבין מה קורה סביבנו, התרבות שונה (זה דווקא נחמד ומעניין!), המגורים בסטנדרט אחר (שלום למים החמים במקלחת, למדיח הכלים ולמכונת הכביסה!), והמבחר של האוכל בסופר- וואו. יש ירקות טריים, מאפים וגבינות! ולא, טרם התחלנו להתגעגע לארוז קון פריחולס, על שלל צורותיו. וגם לטורטיות על שלל... הסתערנו בחדווה על תרבות הבולנז'רי ומאפיו המרנינים שהיו מתחת לסטנדרט הצרפתי המינימלי ביבשת שמעבר לים. אנחנו מדברים כמובן על קרואסונים, ושאר מאפים (חוץ ממקרונים. הם לא עוררו תאבון באף אחד מאיתנו והיחס מחיר לגודל העוגייה לא דחף אותנו לנסות). התבגאטנו והתקרפנו והתקרסאנו, ולמרבה ההפתעה לא משנה איפה אכלנו- תמיד היה טעים :-) שאר האוכל הצרפתי, איך אומרים... פחות התחברנור בניגוד לטיול במרכז ...