חלום משפחתי בספרדית

יש אמרה ישנה שאומרת שעדיין לא נולד המנ#$ק שיעצור את הזמן. ונחשו מה? - הוא כנראה עדיין נמצא רק בשלב התוכניות… בחריצות רבה, הספקנו כבר:  לסדר את עניין הביטוח לטיול (מסתבר שכשנוסעים 5 אנשים לחצי שנה דווקא יש חשיבות לעוד כמה סנטים לכאן או לשם ליום במחיר הביטוח),  להתקדם עם רכישות ציוד נדרשות יותר או פחות (כנראה שזה תלוי את מי אתם שואלים),  להתחורר כהלכה במרפאת המטיילים (לילדים עדיין חסר חור אחד על-מנת לקבל תעודת מסננת רשמית המוכרת ע"י משרד העבודה, אם כי אולי פחות מוערכת בקרב חברי המועצה לשלום הילד),  להזמין מקומות לינה לשבוע הראשון, להתחרט עליהם ולהתחיל לחפש מקום לינה אחר לשבוע הראשון (ככה שיהיה לנו מעניין),  ובגדול הספקנו גם לחקור ולהבין פחות או יותר איך ייראה המסלול שלנו (מקסיקו-בליז-גואטמלה-מקסיקו? אבל אל תתפסו אותנו במילה).   יוני הגדיל לעשות וכבר סיים לקרוא את הלונלי של מקסיקו "cover-to-cover" . על הלונלי של גואטמלה (כן. התחדשנו בעוד מעצור לדלת ) הוא עדיין עובד במרץ.. לוח המשימות של מיכל נראה היום ככה: הבעיה היחידה היא שרוב המשימות שנותרו לעשות צריכות...

  יופי, אז החלטנו שנוסעים. מה עכשיו? דבר ראשון רכשנו את הלונלי פלנט של מקסיקו. אנחנו אוהבים לטייל עם הלונלי, וזו נראתה לנו נקודת התחלה טובה. יש כל כך הרבה דברים להכין, לעשות, לארגן. מאיפה מתחילים? ואיך לא הולכים לאיבוד בדרך? דבר ראשון, מיכל מכינה רשימות וטבלאות: מזוודה או מוצ'ילה, רשימת ציוד, תורים לרופאים שחשוב שנראה, מרפאת מטיילים, רכישת כרטיסי טיסה, הוצאת דרכונים חדשים לילדים…… משימות לא חסר. הפתקים מתחילים לזוז לאיטם על הלוח. עם כל משימה שמתבצעת, מרגישים שהמסע מתקרב אלינו קצת יותר. הרגע שבו רכשנו את כרטיסי הטיסה היה ללא ספק רגע משמעותי נוסף - ערב אחד במטבח ביתנו שבו תוכניות המסע הערטילאיות שלנו קיבלו תאריך התחלה וסיום.  4 חודשים למסע. מצד אחד זה ממש מעבר לפינה, אבל מהצד השני זה נראה כאילו זה עוד המון זמן. הפתקים שעל הלוח מתחילים לזוז קצת יותר מהר. …ובלילה חולמים על הרגע בו גלגלי המטוס מתנתקים מהקרקע, בו נוכל לנשום עמוק ולהגיד לעצמנו שעשינו זאת.