חלום משפחתי בספרדית

  אנחנו חייבים להיות כנים ולהודות שמזמן לא אתגרנו את עצמנו. הרשנו לעצמנו לשקוע לנוחות המפנקת של שביל החומוס, וזה היה נעים. אבל לפעמים כדאי להשקיע את האקסטרא מייל ולהגיע למקומות המרוחקים על מנת לחוות את המקום באמת. קצת כמו האימפוסיבל שבאל-סלבדור. בניקרגואה התעלו על עצמם, והצלחנו לתפוס 2 במחיר הגעה לעיר אחת (או איך שלא אומרים את זה). רק שאח"כ הבנו שגם מהעיר הזאת זה לא בדיוק טיול כוכב, כי אם טיול שמש (יעני כוכב ממש גדול) כי לכל יעד צריך לנסוע שעתיים בצ'יקן באס. וגם לחזור.  איזה 2 תפסנו? האחד, קניון סומוטו שמו, שמזכיר בשם את קניון סומידורו בו ביקרנו במקסיקו (ההוא עם הקופים בסירה!) רק שכאן החוויה שונה לחלוטין. או במילים אחרות, במקסיקו צפינו במי הקניון מלמעלה, וכאן הרגשנו ובדקנו טוב טוב עד כמה הם רטובים.  אגב, זה מאוד נחמד שאחרי 4.5 חודשים בטיול יש לנו כבר את האפשרות לרפרר למגוון של מקומות :-) בכל מקרה, במשך 4 שעות קיפצנו מסלע לסלע, שחינו עם הזרם, צפינו בחיות המתגוררות בקניון (מיכל קצת התבאסה שכולם היו חרקים, זחלים ועכבישי-ענק למיניהם. מה לגבי קצת יונקים? משהו????), אפילו שטנו ...

  "אוף, אני לא רוצה לנסוע מפה. כיף פה!" זה מה שקוקה אמרה כשבישרנו לילדים שמחר אנחנו ממשיכים ליעד הבא. שאלנו אותה מה היה כיף והיא ענתה:"הבית, ללכת לסופר, לעשות קמפינג, ההר געש, לגלוש בים ועל החול. לא יודעת, הכל כיף פה". ואכן הילדה צודקת. אנחנו מנסים למצוא נושא מרכזי לכל רשומה ובדיוק דיברנו על זה שהנושא של הרשומה הזאת הוא שהיה לנו פשוט כיף כאן. לאחר נסיעה מורכבת שהחלה ב-8 בבוקר באל סלבדור, עברה בהונדורס והסתיימה ב-10 בלילה בניקרגואה לאחר מעבר גבול לא פשוט שבו הנהג רב התושייה שלנו עקף פקק ענקי כשנסע על המדרכה של הגשר בין המדינות ושיחד קלות פקידה שלא קיבלה את תעודת המחלים מקורונה של צ'ופו. בין הגבול לבין העיר לאון שנמצאת כחצי שעה נסיעה ממנו, עצרו אותנו שוטרים חמושים לבדיקה 3 פעמים ובסוף הגענו בלילה אל המדינה החדשה שבהתחלה בכלל לא תכננו להגיע אליה. בלילה ניכר שלאון היא עיר קולוניאלית מתפוררת ומשהו בחזות של האנשים נראה מאיים. הלכנו (סליחה, התרסקנו) לישון וקמנו בבוקר ליום נהדר.  כבר בהליכה אל ארוחת הבוקר המפנקת והזולה בבית קפה צרפתי, שמנו לב שהעיר הזאת פשוט מחייכת. ההת...