כיף כיף כיף

 "אוף, אני לא רוצה לנסוע מפה. כיף פה!" זה מה שקוקה אמרה כשבישרנו לילדים שמחר אנחנו ממשיכים ליעד הבא. שאלנו אותה מה היה כיף והיא ענתה:"הבית, ללכת לסופר, לעשות קמפינג, ההר געש, לגלוש בים ועל החול. לא יודעת, הכל כיף פה". ואכן הילדה צודקת. אנחנו מנסים למצוא נושא מרכזי לכל רשומה ובדיוק דיברנו על זה שהנושא של הרשומה הזאת הוא שהיה לנו פשוט כיף כאן.

לאחר נסיעה מורכבת שהחלה ב-8 בבוקר באל סלבדור, עברה בהונדורס והסתיימה ב-10 בלילה בניקרגואה לאחר מעבר גבול לא פשוט שבו הנהג רב התושייה שלנו עקף פקק ענקי כשנסע על המדרכה של הגשר בין המדינות ושיחד קלות פקידה שלא קיבלה את תעודת המחלים מקורונה של צ'ופו. בין הגבול לבין העיר לאון שנמצאת כחצי שעה נסיעה ממנו, עצרו אותנו שוטרים חמושים לבדיקה 3 פעמים ובסוף הגענו בלילה אל המדינה החדשה שבהתחלה בכלל לא תכננו להגיע אליה. בלילה ניכר שלאון היא עיר קולוניאלית מתפוררת ומשהו בחזות של האנשים נראה מאיים. הלכנו (סליחה, התרסקנו) לישון וקמנו בבוקר ליום נהדר. 

כבר בהליכה אל ארוחת הבוקר המפנקת והזולה בבית קפה צרפתי, שמנו לב שהעיר הזאת פשוט מחייכת. ההתפוררות הקולוניאלית שהבחנו בה אתמול נותנת לעיר קסם מיוחד. כנסיות מאוד עתיקות ומאוד מרשימות, בתים צבעוניים וביניהם סוסים רתומים לעגלה וריקשות-אופניים. 

את היום הראשון במדינה ובעיר העברנו בעיקר בשיטוטים וסידורים וביניהם ביקור בקתדרלה הכי גדולה במרכז אמריקה ובכיכר המרכזית, שם היו מתקני-ירידים לילדים הכי עלובים בעולם עד כדי כך שזה היה מרשים, למשל קרוסלה קטנה עם כמה מכוניות פלסטיק עליה שהנער שמפעיל אותה פשוט מסובב אותה עם היד עד שלכל הילדים נמאס. 

לאון היא עיר עם חשיבות היסטורית, יש בה אוניברסיטה חשובה והיא מרכז אינטלקטואלי עם אווירה צעירה ותוססת. עם או בלי קשר לכך, יש כאן את המוזיאון הכי טוב לאומנות עכשווית במרכז אמריקה. לקחנו לנו אחר הצהריים חיובי והתחלקנו לשתי קבוצות - אלה שהולכים למוזיאון ואלה שהולכים לגלידה. בקיצור, יוני מצא את עצמו לבד במוזיאון, שם "ניקה'ס דרים" באוזניות ושוטט לו בבניין קולניאלי ישן ומפואר ובו חצרות פנימיות, עמודי עץ ומאווררי תקרה. יוני התהלך לו בין היצירות תוך שהוא סופג אמנות של אמנים כגון פיקאסו, אנדי וורהול וחבריהם. כשסיים לספוג קצת אמנות, יוני התחיל פתאום לשים לב לכל מיני פרטים וסיטואציות מעניינות אפילו סתם ככה ברחוב, אותם תרגם לצילומים יפים מהסמרטפון. יום אחד אנחנו בטוחים שגם הם יתנוססו במוזיאון.

בזמן הזה שאר בני המשפחה העליזים קיבלו את מנת הסוכר היומית שלהם (פלוס פלוס), מוקפת בדובוני גומי חמודים שנעלמו במהירות מפתיעה, תוך כדי התנסות מעשית בשלל משחקי הקופסה שהיו בגלידריה. אז מה אם התרסקנו עליהם 3 שעות עם 3 מנות גלידה. השארנו להם 3 יצירות אומנות על הקיר, שיום אחד יהיו שוות הרבה מאוד כדורי גלידה.

אחד הדברים המאוד מיוחדים כאן הוא שיש פה הכל מהכל. חוץ מזה שהעיר היא כאמור מיוחדת,  היא גם נמצאת בדיוק באמצע בין שרשרת הרי געש מעניינים וחוף האוקיינוס הפסיפי (שזה תמיד מעניין). על כן הפעילויות שלנו נחלקו בין ההר, העיר והים כאשר כמו שאמרנו, מה שמשותף להכל זה - כיף!

הר הגעש הראשון אותו פקדנו וגם טיפסנו הוא ההר הצעיר ביותר בעולם (בן פחות מ-200 שנה) - סרו נגרו. כמו ילד מלא אנרגיה - הוא גם פעיל ביותר, עם 23 התפרצויות מאז שנולד וגם מגרש המשחקים לאחת הפעילויות המגניבות - גלישת הר געש. הפעילות בגדול היא טיפוס רגלי על המדרון השחור עם קרש (או שניים במקרה וצריך לסחוב גם את הקרש של הילד שלך). האמת, עם כל הרוח המטורפת והחול זה היה פחות כיף. אבל אז לובשים סרבל סטייל בית הנייר (רק בצהוב) וגולשים למטה במהירות שיכולה להגיע עד 100 קמ"ש. לא לדאוג, אנחנו הסתפקנו בהרבה פחות וזה עדיין היה ממש כיף! מה שמוסיף מאוד לחוויה זה האווירה של הטיול הזה. ההגעה היא בצ'יקן בס של החברה המארגנת עם מוזיקת מסיבות ומלא מוצ'לרים שמחים מכל העולם. החזרה היא אותו הדבר, רק שיכורים מזה שהצלחנו במשימת הטיפוס והגלישה ומתודלקים בקובה-ליברה. בונוס נחמד הוא התצפית ללוע של הר הגעש למעלה. מרשים מאוד, אבל זו רק הכנה ללוע שראינו למחרת.

למחרת היום יצאנו לטיול שהוא בעיקר קמפינג סמוך ללוע המטורף של הר הגעש טליקה. גם הוא פעיל ביותר. לאחר נסיעה של שעה וחצי עם ג'יפ בדרך חתחתים שלא תבייש טיול ג'יפים רציני ביותר בפני עצמו, וטיפוס רגלי קצר, הגענו אל לוע קלאסי - מצוק ניצב טבעתי שהוא בעצם בור עצום בגודלו מלא בעשן גופריתי מסריח ומלמטה ניתן לשמוע גלי לבה מתנפצים. אנחנו די בטוחים שיש שם דרקון ישן.

לאחר השקיעה היפה מעל הרי הגעש השכנים, וביניהם סן-קריסטובל המעשן, התרחקנו מעט מהלוע למקום מוגן יותר מהרוח ומהצחנה של הגופרית. שם חיכה לנו אוהל שהקימו עבורנו כאילו שאנחנו ממשפחת המלוכה. אחחח, התרגלנו לטוב מידי. עשינו קמפינג כמו שמזמן לא עשינו: מדורה, ארוחת שדה, מרשמלו ותצפית כוכבים על השמיים הכי יפים שאפשר לבקש. אפילו ראינו כמה כוכבים נופלים והבענו משאלה - הלוואי שנראה לבה. זה עוד לא התקיים אבל נחייה ונראה…

בבוקר השכמנו קום כדי לראות את הזריחה, פעילות שלרוב מרגישה לנו מיותרת, במיוחד אחרי הניסיון הכושל שבו לא ראינו כלום מעל אגם אטיטלן. אבל הפעם זה היה לגמרי שווה. גם הזריחה הייתה יפה, וגם הלוע של הר הגעש בצבעי הזריחה היה יפה במיוחד. 

בצהרי אותו היום נסענו לחוף הים, ושם זכינו לראות את השקיעה הכי יפה שראינו בטיול עד כה. כך יצא שבאותו היום חזינו בזריחתה ובשקיעתה של אותה השמש והתחרות איזה מופע יפה יותר היא קשה. 

הרי הגעש היו מדהימים, אבל בכל מה שקשור לחוף, אחרי הים הקריבי, עיירות גלישה מפורסמות וחוף הבית שלנו בנווה ים קשה להרשים אותנו עם חוף ים. אז זהו, שחוף הים שנמצא כ-20 דקות נסיעה בלבד מהעיר לאון הוא החוף הכי כיפי בעולם! נטול הפוזה של חופי הגלישה מהליגה הלאומית, עם כמה מסעדות חוף וברים כיפיים ומפנקים: פינה–קולדה מצויינת ב-9 שקלים, משחקי קופסא, ערסלים ונדנדות. בחוף יש רצועה חולית שכיף להתהלך עליה ובניגוד לחופים הקודמים בהם היינו, אפשר להכנס כאן למים ללא חשש מהגלים החזקים. גם כי הם לא כאלה חזקים, אבל גם כי יש פה איזה שפך נהר שיוצר לגונה רדודה מאוד שבה ממש כיף להשתכשך בסוף היום. 

חוף לאס פנייטס הוא גם מקום מצויין לשיעורי גלישה. הגלים פה מזכירים את הגלים בישראל מבחינת הגובה והעוצמה, אבל הם הרבה יותר מסודרים (גלי אוקיינוס, נו מה?). עם כל הלהט (של אבא יוני) להחזיר לישראל ילדים גולשי על, העדפנו לדחות סיפוקים בחופים הקודמים כיוון שתכלס, זה פשוט לא למתחילים, קל וחומר לילדים מתחילים. הסבלנות השתלמה. החוף הזה הוא פשוט מושלם לשיעור ראשון. סער וקוקה (ואפילו מיכל) תפסו גלים יפים מאוד 5 דקות אחרי שנכנסו למים לראשונה עם גלשן. אין מילים לתאר את האושר של יוני כשהוא זכה לשבת על גלשן ליד שני ילדיו ולחכות יחד לגלים. ממש אבא גאה!

המשימה הבאה - ללמד את צ'ופו לשחות ושיצטרף חיש מהר לחגיגה. יש לנו הרגשה שהוא הולך להיות הכוכב הבא.

לאון היא גם המקום בו בננו הבכור סער הגיע לגיל דו ספרתי ואנחנו סגרנו בדיוק עשור של הורות. סער מאוד התרגש וציפה רבות לציון האירוע המיוחד. הסביבה הבלתי מוכרת והריחוק מהמשפחה והחברים אתגרה אותנו לעמוד בציפיות הגבוהות של הבחור שאי אפשר לומר עליו שהוא ניתן לסיפוק בקלות. עם הגיענו ללאון עשינו ביחד את כל ההכנות הנדרשות,  החל מנרות לעוגה וכלה בתחיבת ממתקים לפיניאטה ענקית. ומה נאמר ומה נדבר? הילד היה מאושר. הוא כנראה לא יודה בכך, אבל הייתה לו היומולדת הכי כייפית בחיים. היא כללה את הדברים הסטנדרטיים, אתם יודעים- עוגת שוקולד וקצפת, נרות, הרמה על כסא, שירים וברכות. היא כללה גם דברים קצת פחות סטנדרטיים, כגון חבטה ללא רחמים בפיניאטה מסכנה על לא עוול בכפה במשך כשעה וחצי עד שהיא נאותה לשחרר את הממתקים שבתוכה (נראה לנו שזו הייתה פיניאטה מהמוסד).  וגם דברים ממש לא סטנדרטיים, בצורת גלישה על דיקט במורד הר געש פעיל.  בסך הכל כל הדברים שחגיגת יומולדת טובה צריכה לכלול.

אנקדוטה מעניינת הוא הסיפור איך הרעדנו את כל היבשת. ומעשה שהיה כך היה…

כשהוצאנו כסף מהכספוחור, התלהבנו שאין הגבלה לכמות המרשרשים שניתן להוציא (בניגוד למשל לגואטמלה…) ומשכנו כמות מזומנים גדולה, שיהיה לנו ככה בכיף. פתאום, כאשר הכספומט פער את פיו והוציא את השטרות, האדמה החלה לזוז. אנחנו חושבים שהוציאו את השטרות שקיבלנו ממתחת לרגל של השולחן הטקטוני. השערה הגיונית אם כי לא מבוססת. וברצינות, לאחר כמה דקות קיבלנו התראה באנדרואיד כי היתה רעידת אדמה כ-150 ק"מ ממיקומנו וקרוב מאוד לביתנו הקודם לחופי אל סלבדור. 

כמו שאמרנו - אזור פעיל עם אנרגיה מיוחדת.