טיול מאורגן לא מתוכנן

מעכשיו הטיול שלנו הוא כבר לא אותו הדבר. אנחנו מטיילים בין "עוגנים". הויזה לניקרגואה נגמרה שבועיים לפני הטיסה למקסיקו, שם השארנו לעצמנו שבוע לפני הטיסה לאירופה, שגם שם המסלול כבר דיי תפור. טיול הנדודים חסר הגבולות והוודאות מתחיל לקבל אופי של טיול מאורגן סטייל אירופה הקלאסית ב-21 ימים באוטובוס ממוזג. אנחנו לא מתים על זה אבל ככה זה. בגלל שהטיסות מסן חוזה בקוסטה ריקה הן זולות משמעותית ובגלל שנגמרה הויזה לניקרגואה וגם חרשנו אותה מספיק מכדי להתחיל לעשות תעלולי לצאת ולחזור, יצא שאנחנו נשארים שבועיים בקוסטה ריקה. 

המוניטין של זו היא של מדינה כיפית אך יקרה, מסודרת, וכזו שהושחתה ע"י תיירות אמריקאית מוגזמת. על פניו, נשמע כמו מקסיקו - ואנחנו פחות מתחברים לז'אנר. אנחנו אוהבים את ה"שכונה" של ניקרגואה/אל-סלבדור ואפילו גואטמלה, ואנחנו עוד יותר אוהבים את הברן-רייט הנמוך שארוחות ה"הכל-ב10-שקל" מאפשרות. אז עברנו לקוסטה ריקה במשימה למלא שבועיים עד הטיסה כשאנו מנסים לאזן בין שתי גישות מנוגדות של "עלות-תועלת" (או בשמה הארוך:איך מבזבזים כמה שפחות על דברים שכבר במילא עשינו) ו"פה לא יהיה אס"ק" (או בשמה הארוך: אנחנו עדיין בטיול ואנחנו מתכוונים להמשיך לטייל עד הרגע האחרון).

חוץ מזה שקוסטה ריקה היא מדינה חלומית, בלי צבא ועם 95% אנרגיה מתחדשת. השמירה על הטבע היא ערך עליון והאנשים מאושרים. אז יש מה ללמוד מהם ויש מה לראות. 

כבר בגבול חיכה לנו הרכב ששכרנו. הנהג עם חולצה מכופתרת ואנגלית רהוטה הראה לנו שפרט לשפשופון קטן הרכב ללא רבב וככה הוא מצפה שהוא יחזור. כבר התחלנו להתגעגע לבחור הניקרגואי בגופייה שהראה לנו חור בדופן של ה4-ראנר שעתיק בכרבע מאה מהרכב החדש שלנו ואמר לנו - "רואים את זה? לא אכפת לי מכאלה". יש גם משהו מתנשא בקוסטריקנים כאשר אנחנו אומרים שהגענו מניקרגואה. למשל הבחור הזה של הרכב אמר - אתם תראו שהשירות פה טוב יותר. ואנחנו אומרים, לא היתה לנו בכלל בעיה שם עם השירות …

כנקודת כניסה למדינה בחרנו בעיר הכי קרובה לכניסה למדינה (לפי גישת העלות תועלת). קצת רחוק ממוקדי התיירות היקרים מידי, ועדיין עם סביבה וטבע אטרקטיביים. 

השקענו הרבה מאוד מחשבה ואנרגיה בבחירת מקום הלינה הראשון שלנו בקוסטה ריקה. יגענו ומצאנו. לא להאמין! בית חמוד באזור כפרי, עם מיטות ומרחב לרוב. גם המחיר סבבה. 

לקראת ערב התחלנו להבין שבבית הזה בדיוק מצלמים את הרימייק לסרט הציפורים של הצ'קוק רק שבגרסת 2023 זה עם פרפרי עש. בהתחלה זה היה כמה פרפרים בודדים שחדרו מבעד לרשתות שהסתברו כבלתי תקינות בעליל. חרף מאמצנו לסגור חלונות, ולחסל את הפלס"ר הפרפרי, תוך 20 דקות המטבח היה פשוט מפוצץ בפרפרים. הילדים נהנו מפעילות חיסול הפלישה בהתחלה אך אח"כ זה היה יותר מידי (נקודת המפנה היתה כשהם נכנסו להם ליוגורט). מיכל לא התלהבה (בלשון המעטה) מהאירוע מהרגע הראשון. כך או כך, נאלצנו לחלץ לאחור, השארנו את האור במטבח והתקבצנו בסלון בחושך כמו פולנים טובים. בבוקר קמנו למה שנראה כמו סוף הסצינה הראשונה של "להציל את טוראי ראיין" (רק שבמקום חיילים היו פרפרים). המטבח היה מרוצף בפרפרים מתים, ואנחנו הבנו שעלינו למצוא מעכשיו לעכשיו מקום אחר. ככה נראה יומנו הראשון בטיול המאורגן שלנו בקוסטה ריקה היפה והמסודרת.

בנוסף, כל האזור חווה זליגה של סופה טרופית שהכתה באופן די חריג במקסיקו והגשמים של העונה מועצמים ונמשכים רוב היום. על כן, אנחנו לא יכולים ליהנות מהמפלים היפים או חופי הים שתכננו לראות. חיפשנו מה אפשר לעשות כאן. אז ביום הראשון נסענו ל"סיור עצלנים". השם נשמע מבטיח וכבר דמיינו איך אנחנו לוגמים כוס פינה קולדה על כיסא נוח. אבל האמת שמדובר בסיור ביער עבות בשטח די קטן ושם נחים להם בין ענפי העצים עצלנים וגם צפרדעים עם עיניים אדומות, וכאלה רעילות שנהיו הסמל של קוסטה ריקה, דוב נמלים ועוד ציפורים ופרפרים יפים. המדריך מצוייד בעיני נץ וטלסקופ שהוא מעמיד אל מול כל חיה שהוא מאתר כדי שנוכל גם אנחנו לצפות בחיות המוסתרות. ביום הראשון שלנו במדינה, למרות כל הבאלאגן, ראינו את הטבע המדהים בתוך שעה אחת בתא שטח קטנטן. בדרך חזרה משם, קוקה פתאום צייצה מהמושב האחורי: "וואי, ראיתי טוקן תינוק!". אז כן, הטבע פה הוא משהו מיוחד במינו. 

הגשם סרב ללכת גם ביום למחרת ונאלצנו שוב לדחות את התוכניות ולהעביר את היום בפעילות הכי קלאסית ליום גשום והיא כמובן מעיינות חמים. קוסטה ריקה היא מדינה יקרה, אבל אם משקיעים מספיק זמן במחקר אפשר למצוא גם מקומות במחיר סביר. אז העלות היא בעיקר השעה בערב לפני שטוחנים את הגוגל מאפ והווצאפ. מצאנו עצמנו במעיינות חמים סבבה לגמרי שאפילו יש בהם משהו שלא הכרנו: בוץ בוצי ביותר, כזה שאפשר למרוח על כל הגוף. אבא וצופו נמרחו בסבבה שלהם וקוקה העניקה להם פרצוף ספק-סקרן ספק-נגעל שהיה שווה את כל האירוע. 

בסופו של דבר הגשם פינה את מקומו לשמש המובטחת ויכולנו לצאת לפעילויות המתוכננות שכוללות מים ורחצה. הראשונה היתה טיול בתוך נחל שזורם בתוך קניון צר ועמוק עד למפל La Leona. ,המפל נקרא כך, אגב, כי פעם כמה אינדיאנים סטלנים צדו שם "לביאה", רק שאין ולא היו באזור בכלל לביאות, וזה כנראה היה בעצם סוג של נמר… הטיול דורש מעברי מים לא פשוטים, קפיצות למים הקרים וטיפוסים עם סולמות וחבלים. עשינו כאלה כבר באל-סלבדור ובניקרגואה וזה קצת נהיה הקטע שלנו בטיול הזה.

הפעילות השניה היתה סתם ללכת למפל יפה ולרחוץ בבריכה שלרגליו (במשך 3 שעות). אם תשאלו את הילדים, הם נהנו באותה מידה בשתי הפעילויות הנ"ל, למרות שהם היו אמורים ליהנות פי 7.75 יותר בפעילות הראשונה - לפי יחס המחירים ביניהם. במפל היפה גם נפרדנו סופית ממזרון ים המחמד שלנו שקנינו בבליז. יהי ניפוחו ברוך. 

הפעילות המימית השלישית היא ביקור בחוף הים הכי יפה בעולם (לכל הדעות) - חוף קונצ'ל. עוד בביקורנו הקודם במדינה בירח הדבש שלנו לפני 11 שנה (ע"ע "ירח בפנמה דבש בקוסטה ריקה") פסחנו על פנינסולת ניקויה שמפורסמת בחופיה היפים ומחיריה הצפון אמריקאיים. היינו חייבים לראות האם מדובר ביחסי ציבור מצויינים או שבאמת החופים פה הם משהו מיוחד. בחרנו בחוף שנחשב ליפה במיוחד והשקענו שעה וחצי בנסיעה אליו כדי לבדוק הכצעקתה. האמת שלא ברור מה יכול להיות כל כך יותר טוב בחוף כזה או אחר כשכולם באותו אזור. בסחד"ס היינו בחופים נהדרים אחד אחד. אז זהו, שאיכשהו, החוף הזה הוא באמת הכי נהדר שהיינו בו בכל הטיול. כמו בכל החופים, החול לבן ובתולי, הג'ונגל נושק לקו המים וקו החוף מפורץ ויפה. אך כאן יש להוסיף מים צלולים צלולים, שנירקול יפה בו ראינו להקות דגים, אבונפחא וחיים תת-מימיים שוקקים. המפרץ כאן סוגר כמעט במלואו והמים מאוד שקטים ורגועים. טמפרטורת המים נכונה והצבע כחול מוש. 

שמנו לב שבכל הפעילויות הילדודס שלנו ממש גידלו סי-לגס וביטחון במים. אם זה להתמודד עם הזרמים החזקים של הנחל, או ישר לקפוץ למים ולא לרצות לצאת במפל וגם שאלנו את עצמנו איפה הילדים שבקושי הסתדרו עם השנורקל והמסיכה בקי-קולקר בבליז. אם תשאלו את סער איך היה לשנרקל עם אמא הוא יגיד לכם "אההה, בסדר, אבל היא פחדה ללכת לסלעים איפה שכל הדגים".

אז העברנו כבר כמעט שבוע בקוסטה היקרה  (הטעות במקור?) והאמת שסבבה פה. אפשר למצוא את המסעדות המקומיות והזולות (קוראים להן סודה), ועם קצת מחקר מוצאים את המקומות הקטנים, היותר אותנטיים, פחות מפוצצים ובעיקר במחירים סבירים. וים - זה תמיד טוב.