הבית בקצה הגל

 אי-שם, על גבעה סחופת-רוחות, יש משהו אחר. לא ידענו אם יש טעם להגיע לפופויו. שמענו שזה כפר דייגים שחוץ מלגלוש אין מה לעשות בו, ולמרות זאת, כל מי שסיפר לנו על המקום מיד נמרח לו על הפנים חיוך של ערגה. אמרו שבקצה הכפר, יש עליה כזאת ובראש הצוק שמעל האוקיינוס יש מלון. אחרי שמגיעים לשם הכל מסתדר. 

קיבלנו טלפון של מקום מומלץ ויצרנו קשר. אולי בגלל שזה בלי העמלה של בוקינג שהביא את הלינה במלון הגולשים מגניפיק רוק להיות בתקציב שלנו, או שזה סתם גורל, מצאנו את עצמנו באתר הצילומים של מעל 70% מהחלומות של יוני.

בראש גבעה החולשת על רצועת חוף עם אופק ימי ב-270 מעלות, מונח לו מבצר של גולשים בן 3 קומות. במקום חומות יש חלונות פתוחים דרכם ניתן לראות את השבירות הנפלאות של "מפרץ המתחילים" - גלים ארוכים מסודרים ויפים שמספיק לזרוק למים חמור על פלטה של שולחן והוא יגלוש. ובהמשך, השבירה בעלת השם העולמי של פופויו. לכל מי שחושב לנסוע לשם עם יוני, יש לשים לב שכל משימה הכי פשוטה כמו להביא בקבוק מים מהחדר עלולה להתארך יתר על המידה בשל חולשתו של השליח לנוף וההשפעה המהפנטת שיש לגולשים עליו.

המקום הוא בעצם סרף-קאמפ וכל כולו בנוי סביב הגלישה. מחסן הגלשנים פתוח תמיד וניתן לבחור את הגלשן לפי התנאים והספוט אליו הולכים, בקבלה יש לוח שמפרט את נתוני הגאות והשפל, ליד כל חדר יש מעמד לגלשנים של הדיירים ובכל רגע נתון מסתובב במתחם אוסטרלי זקן וחביב שנותן את הרושם שהוא הבעלים של המקום, ומפציר בך ללכת לגלוש, אם לא בשבילך אז לפחות בשבילו. 

יוני הבין שהוא נמצא בגן העדן הזה על זמן שאול, ושזו בערך הסיטואציה ההפוכה של ללכת עם מיכל לקניות. הסבלנות של כל החבריה פה הולכת להיגמר די מהר. על כן, ביום היחיד + ערב לפני ובוקר אחרי, חזרזיר הים הקטן (מסתבר שיש חיה כזאת!) דחס לא פחות מ-5 סשנים מתישים אך נפלאים של גלישה. ביקשו ממנו לא להשתפך יותר מידי על מה היה שם, אז בואו נגיד שהיה מצויין. ממש מצויין. כאילו, ממש ממש סופר דופר מעולה ומדהים… טוב די. 

מה יש שם חוץ מגלישה? 

מסעדה עם לובסטר ב-8 דולר, טיול על חוף הים, לאסוף צדפים ואבנים ולשחק איתם שעות ולדמיין שהם מכוניות, קצת לימודים, בריכה של המלון ובריכות של האוקיינוס. וחוץ מזה - באמת כלום.