חופשה באמצע החופשה

 התחנה האחרונה שלנו באל-סלבדור היא חוף האוקיינוס הפסיפי, ונראה שזו כבר מסורת. באופן מאוד לא מפתיע, 100% מהדברים שיש לעשות כאן קשורים במים, כאשר החלוקה בינינו משתנה ומתחלקת בין הים לבין הבריכה. מזג האויר מתאים את עצמו לאווירה הכללית, או במילים אחרות- מזל שבמקלחת יש רק ברז אחד, של המים הקרים.

אל טונקו הוא יעד שאנשים כמו יוני נוסעים אליו מכל העולם כדי לגלוש כמה ימים.

עבור יוני זהו יעד חלומי. עבור השאר זו עוד תחנה חביבה בטיול הגדול שלנו.

על כן, את הרשומה הזו נכתוב משתי נקודות המבט. בשביל הספורט, לא נגיד מי זה מי. טוב, נו, זה יותר מידי קל...

הטיול הוא נהדר. זו חוויה משפחתית מדהימה וכל אחד מאיתנו מתפתח בכיוונים שונים. אך אני חייב לציין שבתור אחד שמשתדל לתחזק כמה ערוצי התפתחות בשגרה כמו מוזיקה, רכיבה וגם גלישה על שלל סוגיה, ההפסקה הארוכה מכל אלה קשה לי. מידי פעם אני מוצא את ההזדמנות לרכב או לגלוש אבל זו לא היתה באמת התפתחות עד כה.

הגעתי לאל טונקו, ספוט ברמה עולמית שבו היתה תחרות של הסבב המקצועני העולמי לפני 3 שבועות, כשאני בעיקר מכיר את הגלים דרדלה של הים התיכון וגם זה אחרי כמה חודשים ללא גלישה כמעט. לא ידעתי למה לצפות.

יש פה כמה וכמה ספוטים עם תנאים שונים שמשתנים בהתאם לגאות והשפל באופן קיצוני ולכן עשיתי את אחת הרכישות הטובות בחיי והיא ליווי של מדריך גלישה מקומי מומלץ. המדריך בחר עבורי את הגלשן שיתאים לספוט המתאים לרמה שלי בשעה הנכונה ביום. הסביר לי מאיפה נכנסים ובסוף הסשן גם מאיפה יוצאים. הגלים מתנפצים בעוצמה על חוף של חלוקי ים (שזה חלוקי נחל בגודל של סלעים) כך שרק עבור האינפורציה הזו זה היה הכרחי.

אך מעבר לזה, דווקא אני שאמור להבין את התרומה של מורה פרטי שיודע להכווין ולתקן שגיאות מובנות שאתה עושה שנים, חשבתי שבגלישה פשוט צריך להכנס למים ולנסות. זה עבד לי עד רמה מסויימת, אבל האוקיינוס הוא לא סלחני לשגיאות, וגם הפוטנציאל פה הוא כל כך גדול שהדרכה של מדריך מקצועי אפשרה לי לתפוס יותר גלים ולעשות את זה כמו שצריך. כמות הדברים שלמדתי אחרי סשן אחד של שעה עולה על מה שלמדתי לבד בארץ ב-20 שנה. בעיקר למדתי שהגלישה שאני כל כך אוהב בישראל זה לא באמת גלישה. בואו נאמר שהאנלוגיה שעלתה לי בראש אחרי 10 דקות במים ואחרי הגל הראשון היא שלגלוש כאן זה כמו לרכב על אופני שיכוך מלא מקצועיות אחרי ש-20 שנה התרגלתי לבימבה ב-40 שקל. מעבר לזה התיאור של הגלים הרבים שהיו יותר יתאים למגזין גלישה ועל כן לא נשעמם פה אף אחד. נאמר רק שהיה עלי ללמוד לנהל את האנרגיה במהלך האימון. כמה שהגולשים הם סופר סטלנים ואת זה אך אחד לא ייקח מהם, הספורט הזה דורש שליטת גוף ונפש ברמה גבוהה ביותר. בסשן הראשון הייתי כמו ילד בלונה-פארק ותוך שעה נשאבו ממני כל הכוחות. לא האמנתי שאוכל להתאושש ולעשות עם עצמי משהו עוד השבוע. אך למחרת היום, נכנסתי לעוד אימון עם המדריך שהצליח לגרור אותי הפעם לשעתיים. ניסיתי למחות אבל כמו מאמן טוב הוא התעקש ואני מודה לו על זה. איכשהו השעה השניה כשלא היה לי כוח עודף לבזבז והיה עלי לחשוב על כל תנועה היתה טובה יותר. קצת כמו לצלם עם מצלמת פילם שלכל קליק יש עלות.

ביום השלישי כבר נכנסתי לבד בלי מדריך. כדי לראות שאני יכול לבד. היה מצויין. הרגשתי שלמדתי המון בימים האחרונים, יותר ממה שהייתי מתפתח בספורט הזה אם הייתי ממשיך בשגרת הגלישה שלי בארץ. יתרה מכך, הרגשתי שהתאהבתי בגלישה מחדש.

ומאידך…

את היומיים הראשונים בילינו בחוף "מחוץ לעיר", רגוע ויפייפה. נהננו לראות את החול השחור, זרוע האבנים אשר מרשרשות עם הגלים שמזיזים אותן, את המערה שמתמלאת במים עם הגאות, ומהר חזרנו לבריכה האטרקטיבית של ההוסטל. בינינו לבין הכפר הקטן אל-סונזל מפרידה לשון-ים שנראית לא גדולה אך חצייתה קשה ביותר, מה שהשאיר אותנו דיי מבודדים מהכל.

ביומיים הבאים עברנו לכפר התיירותי אל-טונקו, מעוז הגלישה הרשמי של האזור. גם כאן החוף יפה ומלא אבנים שחורות, אבל חוץ מבריכה בהוסטל יש גם מסעדות, חנויות, ווייב של גולשים אשר ממלאים את הרחוב הראשי בביגוד מינימלי המציג גוף צרוב משמש וקעקועים.

רק היה חסר צוות הבידור והאגאדו בבריכה, והיינו עלולים להתבלבל ולחשוב שאנחנו נמצאים בנופש באילת.

מצאנו לנו את פופוסריית הבית, שם אכלנו בוקר צהריים וערב, את גלידריית הבית, וביחד עם הבריכה שהייתה באמת בבית זה היה מושלם.

אין כמו חופשה באמצע החופשה 😇