עתיקות, לא מה שחשבנו

 זה לא סוד שאנחנו לא חובבי עתיקות. בסך הכל גל של אבנים שמישהו פעם אולי עשה עם זה משהו שאנחנו לא בטוחים מה אז בואו נמריא על כנפי הדמיון. ואי אפשר להאשים אותנו שלא ניסינו.

כל האזור הזה של מדינות קווינטנה-רו ויוקטן במקסיקו, בליז והחלק הצפוני של גואטמלה מלא במבנים ובחצאי-מבנים של המאיה (בעיקר חצאי מבנים, ואנחנו מפרגנים…). גן עדן לחובבי-עתיקות. אבל אנחנו, כאמור, לא כאלה, ולכן בוחרים את העתיקות שלנו בפינצטה. אז ביקרנו בקהאל-פץ' בבליז כי זה היה לנו ממש, ליטרלי, בחצר האחורית של הבית, וביקרנו בצ'יצ'ן-איצה כי זה אחד מפלאי עולם (באמת שלא ברור לנו מדוע, מתוך כככלללללל אתרי העתיקות של המאיה, דווקא האחד הזה נבחר כפלא עולם). חביב ומכניס לאווירה, אבל לא יכולים להגיד שעפנו. 

כך, הגענו לאתר עתיקות המאיה המפורסם טיקאל עם ציפיות בגובה דשא (מיכל לא מאמינה ששוב נפלו לה הציפיות הנקיות על הדשא!). מנקודת פתיחה כזו, אפשר רק לעלות! 

אתר העתיקות של טיקאל מתפרש על פני שטח עצום, ונמצא בלב הג'ונגל. בין העתיקות מחברים שבילי הליכה מוצלים בג'ונגל, בהם אפשר לראות ציפורים, קופים ועוד- אם רק מחפשים.

השכמנו קום (4 בבוקר!!😬), ברכנו את השמש בברכת בוקר טוב מחלון האוטובוס, ויצאנו לברך גם את החיות.

מה אפשר להגיד? איך שהגענו לטיקאל- התאהבנו. הג'ונגל ירוק, ציוצי ציפורים מכל מיני סוגים מוסיפים פסטורליות, אשר מדי פעם מופרת ע"י שאגותיהם של קופי השאגן. העתיקות הפזורות ברחבי הג'ונגל מרשימות - פירמידות המתנשאות בחלקן עד מעל לצמרות העצים, מהן ניתן לראות נוף ג'ונגל מיוחד במינו- ממעוף הציפור, מבנים נמוכים יותר, ארמונות וכיכרות-עיר.  אפשר ממש לדמיין איך חיו פה וקיימו את פולחניהם עשרות אלפי אנשי מאיה לפני מאות שנים.

צ'יצ'ן-איצה וטיקאל הן שתי ערים מרכזיות של המאיה. על כן, ההשוואה ביניהן מתבקשת. 

לעומת צ'יצ'ן-איצה, טיקאל נמצאת באזור מרוחק וההגעה אליו קשה. הג'ונגל העוטף את העתיקות בטיקאל מעצים את הביקור בה, כמו גם בעלי החיים הרבים שניתן לראות בשמורה.  את השאגות המדומות שמפיקים מוכרי הפיצ'פקעס של צ'יצ'ן-איצה מחליפים קופי שאגן שהבהילו את קוקה כל כך עד שהיא קפצה בבהלה אל ידיה של אמא כששמעה אותן לראשונה. המבנים האדירים מתרוממים בהפתעה מתוך הג'ונגל הזה כאילו הם עוד הר. חלקם עדיין לא נחשפו, ואנו מרגישים כמו ההרפתקנים שגילו את העיר המדהימה הזו לראשונה. יתרון משמעותי נוסף ביחס לצ'יצ'ן-איצה הוא שעל הפירמידות הגבוהות ביותר ניתן לטפס. מראה הג'ונגל מראשן, הנפרש לפנינו כמו ים ירוק וגדול בו שטות פה ושם סירות- ראשי הפירמידות האחרות המבצבצים מכאן ומשם, מהפנט. הישיבה שם בדממה  ובשלווה,רק אנחנו וקולות הג'ונגל שסביבנו, הייתה קסומה.

באנו עם ציפיות מאוד נמוכות ועם הכוונה לצאת בביקורנו בטיקאל ידי-חובה, והופתענו בגדול מהחוויה המדהימה שאתר עתיקות יכול להעניק.

בשעות הצהריים כבר נהייה חם, וכל החיות בג'ונגל, כולל אותנו, חזרו למאורותיהן למנוחת הצהריים.

אנחנו את המנוחה שלנו בחרנו להעביר בשכשוך נעים ומרענן באגם ואימון שחיה של יוני בין האי פלורס לאי אחר וקטן בין סירות הטקסי שמזמזמות באגם הגדול. 

אולי זה המקום לציין, שמסן-איגנסיו שבבליז עברנו את הגבול והגענו לעיירה פלורס שבגואטמלה. עיירה חמודה שנמצאת על אי במרכזו של אגם גדול. האי קטן, ציורי ויפה, מלא בסמטאות צרות ובתים ציוריים בכל מיני צבעים (הילדה שציירה את האי הזה הייתה כנראה בערך בת 5) ונוף לאגם שמציץ כמעט מכל פינה. המוניות בפלורס הן טוקטוקים קטנטנים אליהם הצלחנו להדחק חמישתנו.

אלמלא החום והלחות הגבוהים (לאללה!!), זה היה יכול להיות מקום נהדר לבלות בו עוד כמה ימים. אבל, הצירוף של מזג האויר (החם והלח לאללה ביותר אם לא היינו מספיק ברורים) והעובדה שנכנסנו לאזור עם סכנת מלריה מאיצים בנו להתקדם הלאה.  

אין ספק שגואטמלה סיפקה לנו פתיחה חזקה, מחכים לגלות איך מסענו בגואטמלה ימשיך!