לגונה - היא יותר עמוקה או יותר כחולה?

 יורדים לדרום, 

בין הג'ונגל לים

שוכנת לגונה

בצבע מושלם

7 גוונים של כחול

כך אומרים

רצינו לבדוק 

על מה כולם מדברים.

כבר מהרגע שירדנו מהאוטובוס, ככה באמצע הכביש הראשי שחוצה את העיירה הרגועה בקלאר, הרגשנו את השינוי באווירה.

נפרדנו ממעוזי התיירות המקסיקניים, והגענו למקום (קצת) פחות תיירותי לעייפה, קצת יותר אותנטי ובעל מחירים קצת יותר שפויים.

טוב, זה לא שאין פה בכלל תיירים... יש הרבה. רובם תיירי-פנים, שבאו לחגוג את חופשת ה"סמנה סנטה" (כן, התמזל מזלנו להיות במקסיקו בדיוק בשבוע שכוווווללללם בחופשת החג). אבל, גם ככה בקלאר מרגישה קצת פחות ממוסחרת ויותר אותנטית, וזה מה שאנחנו אוהבים. אחרי יומיים בעיר בקלר עברנו לכפר שול-הא שהוא ממש קטן, עם תרנגולות ועיזים במקום מציקנים שרוצים להזמין אותך לטיול בסירה על חשבונך, בלי מדרכות, מסעדות וכל הדברים שהיה לנו מספיק מהם. המינון של ה"אטרקציות" ירד והפעילויות העצמאיות מתחילות לצוץ. זו הפעם הראשונה שזה מרגיש כמו טיול ופחות כמו חופשה.

הלגונה עצמה היא מאוד מיוחדת, הפרשי העומקים בה תלולים מאוד (סוג של מצוקים תת מימיים) ויש בה חיידקים (בקטע טוב) שמייצרים צבעים שונים וקסומים. זה נחמד שאפשר לחוות את הטבע בצורה עצמאית.

כשאנו אומרים פעילויות עצמאיות אנחנו מתכוונים למזח שאפשר לקפוץ ממנו למים, הסתלבטות בערסל כל היום וחוף ציבורי עם אווירה של גיטרות וסטלבט. משהו מוזר בחוף הזה היה כששוטר הוציא את כולם מהמים לקראת השקיעה כי יש שם תנינים שיוצאים בלילה. ואסור להתקרב אליהם, ללטף אותם ולהאכיל אותם. שזה בעיקרון אותו דבר עד כמה שאנחנו יודעים על תנינים. מעניין אם גם לתנינים יש את אותו השלט שאומר שמותר להם לרחוץ בלגונה רק בלילה, לא להתקרב לאנשים יותר מ-3 מטרים, לא ללטף אותם ולא לאכול אותם 🤔

ובכל זאת, חטאנו קצת באטרקציות כמו הפלגה בסירה אל כמה נקודות עניין כמו סנוטות בתוך הלגונה שיורדות לעומק של עשרות מטרים במצוק תת מימי והשפה שלו היא בעומק מטר וחצי. ביקרנו סלעים מיוחדים שחיידקים בני 3 מליון שנים עיצבו בצורה של שולחנות ואת תעלת הפיראטיים דרכה הגיעו ... ובכן , פיראטים כדי לבזוז את בקלר בתקופה בה הלגונה היתה מחוברת לים הקאריבי עם נהר. 

עוד פעילות מיוחדת היתה חתירה בסאפ בזריחה. מה שהיה מיוחד כל כך בפעילות הזו זה שההורים-במשרה-מלאה לקחו לעצמם 3 שעות של חופש ועשו אותה לבד בלי הילדים שנשארו לישון בדירה. קצת זמן לעצמנו, יאאייי!!!

בנוסף ביקרנו באתר לוס רפידוס שבו הלגונה נהיית צרה עד כדי כמה מטרים בודדים ולכן יש זרם שבו ניתן להסחף כ-200 מטרים במים בצבע כחול קסום. ושוב... ושוב... ושוב

בקלר זה גם המקום שבו חגגנו את לילהסדר,  לבשנו את מיטב מחלצותינו וציינו את ליל הסדר כהלכתו בבית חב"ד המקומי. זו הייתה הזדמנות להיזכר קצת בבית, וגם לפגוש ישראלים נוספים שמסתובבים באזור.

בערב שלאחר מכן מצויין כאן בגולה ליל הסדר השני. אנחנו ציינו אותו עם משפחה מקסיקנית נחמדה, שהזמינה אותנו להצטרף לברביקיו המשפחתי שלהם. פייר, היה יותר מגניב. אכלנו פלאטנו עם גבינת קרם קשה מאזור טבסקו (שזה איפה שהחברים החדשים גרים), אננס על האש עם הגבינה הזאת וטאקוס (אל חשש, זה מתירס אז זה כשל"פ) עם גואקמולי ובשר. יוני ניסה להתרגל לשתות בירה עם צ'אמוי (סוג של תבלין מלוח חריף) וכולם השתעשעו מהפרצופים שלו. היה שמח.

מוסיפים עוד קצת תמונות לאווירה הכללית: