האיים הכי שוויצרים בעולם

אחרי האתנחתא היבשתית, שבה התרחקנו מהים האהוב יותר ממה שאנחנו רגילים אפילו בארץ, היינו חייבים לאזן זאת. את  10 הימים הבאים בילינו בשני איים מפורסמים, יפים, ותיירותיים מאוד. הראשון איסלה מוחרס והשני קוזומל. 

הזהירו אותנו מפני איסלה מוחרס. 

הוא קרוב מדי לקנקון, מה שאומר שרבבות התיירים שנוחתים שם לא צריכים להתאמץ כדי להגיע אליו. 

הוא קטנצ'יק, מה שאומר שצריך לדחוס את כל התיירות הזאת על ממש מעט גרגירי חול לבן. 

ולבסוף, האי הזה יפה בצורה קיצונית, אז ממש שווה להגיע אליו. 

על כן, איסלה מוחרס שבתרגום חופשי הוא אי הנשים, הוא יעד שאי אפשר איתו, אבל גם אי אפשר בלעדיו.

את הטבע היפה על האי קשה לפספס. כל חוף שאליו מגיעים נראה כמו גלויה- אם זה החוף הצפוני בו צפינו באחת השקיעות היפות, או הדרומי בו ראינו גלי-ים-טורקיז מתנפצים על הסלעים בעוצמה, והמון איגואנות שבאו לומר לנו שלום.

כל זה סיפק תפאורה מושלמת לחגיגות יום ההולדת הראשונה בטיול, של הצעיר בחבורה- צ'ופו שלנו! ע"פ בקשה מיוחדת של ילד היומולדת, הקונדיטורית הארגנטינאית הכינה עוגה מלאת שוקולד וחגגנו בקונדיטוריה המקסימה שנמצאת על אחד הגגות מעל רעש התיירים בסמטאות הצפופות. 

האי קטנטן אמנם, אבל בית חב"ד יש גם יש. בבתי חב"ד בד"כ נותנים עצות טיול מותאמות לישראלים. שם תדרכו אותנו, כי יש חוף מאוד יפה עם קייאקים, סאפים ובריכות לילדים שבו יש דיל מיוחד לישראלים: כרטיס כניסה עולה 30 דולר - מתוכם 20 דולר לניצול במסעדה של החוף. הדיל הזה נשמע לנו מוזר, כי לא היה כתוב עליו בשום מקום. הוזכרה רק מסעדה עם מתקנים. מסתבר שישראלים נוטים פשוט להתרסק עליהם ולהזמין כוס מים מהברז פורפאבור, ולהישאר שם כל היום. אז דווקא כאן הקומבינה הישראלית פחות מיטיבה עימנו. הצנענו סממנים והתייצבנו במקום. לפני שהספקנו להגיד ג'ק רובינזון, הילדודס כבר שכשכו בבריכות. אנחנו המבוגרים היינו צריכים להוכיח כי פנינו לשלום ושבאנו רעבים, ולכן הזמנו ארוחה הגונה וטעימה כולל פינה קולדה וסביצ'ה מעולה. כך יצא שחגגנו יום נישואין רק שנינו בארוחה מפוארת במקום מדהים ביופיו ואווירה קאריבית. רק בשביל הקומבינה, כן? באמת היו שם כמה ישראלים ששתו מים מהברז והסתובבו עם צמידי כניסה. 

מצד שני (של האי) , ככל שמתרחקים מהחוף לכיוון מרכז האי (זה אומר בערך 5 צעדים מהחוף…), מגיעים לג'ונגל הסימטאות עמוס מלכודות-תיירים קלאסיות- מיליון דוכני  מזכרות, מסעדות וברים עם נדנדות מזמינות במקום כסאות הבר המשעממים. הבעיה היא שלא ניתן להתחמק ממלכודות התיירים כיוון שגם המלונות הם כאלה. המלון היחידי שמצאנו, שהיה יקר רק פי 2 מהתקציב הממוצע שלנו ללינה, היה מתחת לכל ביקורת. שירותים לא עובדים, מקלחת לא חמה וחדר אחד חסר חלונות עם שתי מיטות זוגיות לכולנו ותו לא. 

גילינו כי הפרמטר החשוב ביותר להנאה שלנו ושמירת רף העצבים בסטנדרט (הגבוה גם ככה), הוא מרחב מחייה סביר. מטבח כדי להכין משהו לאכול שהוא לא טאקו, מקום לשבת אחרי שהילדים הולכים לישון ומדף לשים את הכמה דברים שאנחנו צריכים לימים הקרובים. 

עם כל הפוטנציאל של איסלה מוחרס, לא מצאנו את עצמנו שם בכלל. ביטלנו שני לילות שהיו מוזמנים במלון העלוב שלנו ואחרי יום אחד בלבד באי עזבנו אל עבר האי הבא - קוזומל.

בקוזומל החלטנו להתפנק ולהזמין מלון יפה במיוחד אשר למרבה האירוניה עלה כמו ההוא באיסלה מוחרס. רק שהפעם הוא כלל חדר יפה ומרווח, גינה מהממת עם עצי קוקוס וגרילנדה (מה צריך יותר מזה בחיים), בריכה קטנה על הגג והכלב באלו ששיעשע את הילדים עד אין קץ, והם אותו. ממש אידיליה. נקודת פתיחה זו היא מצויינת כדי לבלות את השבוע הכי כיף בעולם, או כמו שצ'ופו אומר על דברים שהם הכי בעולם: הכי שוויצרי!!!

קוזומל הוא אי גדול יותר ובאופן כללי, רגוע יותר, ומרווח יותר. כל השאר נגזר מהריווח הזה. לכל אחד יש את הפינה שלו וכל אחד מצא לעצמו את הפעילות שעושה לו טוב. קוקה ויוז'ה הפליגו ליום שנירקולים באתרי צלילה ושנירקול מהיפים בעולם (יש פה את שונית המחסום השניה בגדלה בעולם). שם גם יש אתר מיוחד מרוצף בכוכבי ים יפים. 

סער צלל בפעם השנייה בחייו והציג שיפור מטאורי ביחס לצלילה הראשונה באילת. מאז הוא לא מפסיק לדבר על צלילות ומתכנן כבר את הדייבמאסטר. 

צ'ופו נהנה במיוחד מהנסיעה בחיפושית פתוחה ומקרטעת ביותר. בדיוק כמו שצ'ופו אוהב. איתה חרשנו את האי והגענו לחופים יפים ובהם סוף סוף גלים ואקשן כמו שבובב אוהב. אפילו יצא לו קצת לגלוש ולשחות בים.

גם בקוזומל יש בית חב"ד, והוא אחד המכובדים באזור. גם איתם באנו להתייעץ לגבי מה שיש לעשות על האי. למען האמת, לא קיבלנו אף עצה מועילה (נראה שבדיוק התחלפו פה כל השליחים לפני יומיים). אבל התמזל מזלנו ובדיוק התקיימה פעילות לילדים לקראת פסח בביתה של הרבנית המקסימה. אפינו מצות, השווצנו בידע שלנו אודות פסח כדי לזכות בפרסים ושטחנו עמדותינו הבלתי פופולריות כאן בבית הרב והרבנית אודות הסבירות הנמוכה שאנחנו מייחסים לקיומם של אלוקינו וסיפורי יציאת מצרים. כפירה שהתקבלה בסלחנות מנומסת. נקווה שבפעילות הבאה נלמד מה זה טאקט. 

קוזומל הוא אי שיש בו חיים מעבר לתיירות וזה יותר מעניין וכיף לחוות חוויה שהיא יותר אותנטית. למשל נפלנו במקרה על משחק בייסבול של ליגת החובבנים המקומית, ששחקניה הם מלצרים, ברמנים וטבחים (לא בטוח שיוני הבין כל מה שהחבר החדש מהקהל הסביר לו). בכל אופן זה העביר לנו יופי את הזמן, רק שמאז המשחק אנחנו הולכים ברחוב הסמוך בריצה שמא יפול לנו כדור תועה על הקאבסה. ניתן למצוא כאן מסעדות אותנטיות יותר. שזה נחמד כל עוד לא משתגעים ומוסיפים תוסף לבירה שנקרא העין האדומה. זה מיץ עגבניות, משהו חריף ומלא מלח. ביחד עם בירה !!! אל תנסו את זה בבית….

כעת הגיעה שעתנו להמשיך במסע, ואנחנו נפרדים שוב מהים הקריבי, לפחות לעת עתה.