גם פירמידה מקולקלת צודקת פעמיים בשנה

אחרי נחיתה רכה באחד ממעוזי התיירות הגדולים של מקסיקו, אנחנו חשים מספיק בנוח כדי לצאת ולראות גם את מקסיקו האמיתית, הפחות מתויירת לעייפה והיותר אותנטית. מפתיע שמצאנו בדיוק את זה בעיר הסמוכה ללא פחות מאחד מ-7 פלאי העולם - עיר המאיה העתיקה צ'יצ'ן-איצה. אמנם האתר עצמו פופולרי להפליא, אך מרבית התיירים מבקרים בו כגיחה מחופיה שטופי השמש של מדינת קווינטנה-רו הסמוכה ולא עוצרים לרגע לשאוף מעט מהקסם של העיר ואיאדוליד במדינת יוקטן שנמצאת ממש ליד העתיקות.

בתום נסיעה בת 3 שעות, מצאנו את עצמנו בעיר עם רחובות צפופים, בתים צבעוניים ומקסיקנים אדיבים ושמחים. יותר מהכל, ואיאדוליד תיזכר כעיר עם מסעדות הפועלים המצויינות, כיכר העיר עם מוכר המרקסיטס העסוק ביותר (מרקסיטס זהו קינוח-הרחוב המקומי - קרפ ממולא בשלל מילויים ומגולגל כמו בלינצ'ס, רק שהוא איכשהו נשאר קריספי), השוק העירוני הצבעוני שנראה לנו קצת כמו סייט של אינטל (לכל בסטיונר שקובית ארגונומית משלו) והסנוטה זכי הקסומה שמסתתרת לה ממש בלב העיר.

אך אנחנו, חדורי מטרה שכמותנו, עשינו את כל הדרך לכאן בראש ובראשונה בכדי לחזות בפלא העולם שהובטח לנו, וכך עשינו.  

היום הראשון שלנו כאן יוקדש למקדש (-: Ja Ja Ja :-) 

באיזון שבין ים ועתיקות אנחנו יותר בצד של הים (אם כי פה במקסיקו אפשר למצוא את כל השילובים), אבל אם אנחנו כבר כל כך קרובים לאחד מפלאי עולם - חובה לבקר. חוץ מזה שזה די קרוב, יש עוד צירוף מקרים מעניין - מסתבר שבדיוק בשבוע של יום השוויון (האקווינוקס) שחל ב21.3 (בו היום והלילה שווים בדיוק באורכם), אם מתבוננים על אחת מפאות הפירמידה המרכזית בזריחה או בשקיעה, משחק מיוחד של אור וצל מדמה נחש ענקי שגולש במורד הפירמידה. נדמה שכוהני המאיה אלופי-האסטרונומיה המלומדים מצאו דרך טובה לשכנע את דלת-העם בצדקתם ובחוכמתם, ולגרום לעם להאמין להם שאם יקפצו אל תוך הסנוטה הקדושה הסמוכה הם יצאו בצידה השני בממלכת האלים הנחשקת. 

התייצבנו על הבוקר באתר, לפני נחילי התיירים הצפויים להגיע, כאשר בכוונתנו לתפוס את הנחש של הבוקר. אבל לא שמנו לב שבנסיעה הקצרה לכאן אתמול עברנו אזור זמן בתוך מקסיקו והזריחה הוקדמה בשעה. אז הגענו מוקדם, אבל פספסנו את חזיון הבוקר.

באתר יש את הפירמידה הגדולה והמרשימה, מקדשים ומגרש גדול של המשחק שלהם שהוא מעין כדורסל שמשחקים בלי הידיים, והמפסידים צריכים להסתדר אח"כ גם בלי הראש. 

הדבר ממנו הכי התרשמנו היה האופן בו בחרו להמחיש לנו את כמות בני המאיה שגרו בעיר הזו. בימים עברו המתחם הגדול של העיר אכלס כ-90 אלף איש, כאשר נראה כי העיסוק העיקרי של בני המאיה היה מכירת מזכרות - צאצאיהם הישירים עדיין כאן. כל אחד עם בוטקה משלו. אפקט נוסף שנובע כתוצאה מההדגמה המרשימה הזו הוא שלא ניתן לאבד את הדרך, מאחר ומוכרי הפיצ'פקעס מסמנים היטב את השבילים. המתחם הענק מרוצף בדוכנים של פסלי יגואר, משרוקיות שנשמעות כמו יגואר דרוס, חולצות עם צבעים זוהרים ועוד אי אלו קישקושים. 

סובבנו את האתר מכל הכיוונים, ראינו, הבנו, מיצינו- והשעה 12:00. 

אבל.. אבל…

אין מצב שאנחנו מפספסים את הנחש הזה. זה הרי כמו להסתכל על שעון מקולקל - בדיוק בשעה שהוא צודק. זה מגניב! ואנחנו כבר כאן. מה עושים באתר ארכיאולוגי לא-הכי-מעניין שכבר מיצינו מזמן בחום ובאבק עם 3 ילדים במשך 4 וחצי שעות?

טו מייק א לונג סטורי שורט - תודה לנטפליקס, שיש להם סדרה לילדים שמדברת על המאיה, וליוני שסידר לנו את הגישה לאינטרנט סלולרי :-)  

הגיעה השעה, ירד הנחש, ובא לבני המאיה גואל. 

אחרי יום ארוך, וסימון וי עצבני, התפננו להעביר סופשבוע רגוע בואיאדוליד. שוטטנו ברחובותיה הצבעוניים, קנינו סומבררואים בשוק, אכלנו עוף על המנגל במסעדה מקומית מגניבה והשתכשכנו בסינוטות בסביבה. 

שלום לך מקסיקו האמיתית - נעים בהחלט להכיר  🙂